Shiur: Adar 2018 – Today, All Beginnings Start from Purim


Babylonian Talmud, Shabbat 88a, Koren Translation

The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: The Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.

(שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר א”ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב”ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א”ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ”כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט, כז) קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר.

Rebbe Nahman, Lekutei Moharan II:74, Sefaria Translation

After Purim we read the portion called Parah, as a preparation for Pesach. For we read Parah in order to be careful with regards to purification from the impurity of a corpse, in order to be pure for Pesach. And in the beginning, it has the aspect of Pur (“lot”), and Purim is also named after the Pur. Afterwards, it is read as Parah, since Purim is certainly on the way to Pesach.

This is like the verse, (Song of Songs 5:13) “His lips are lilies, dripping with myrrh.” Lips are like Pesach, which is [a homonym of] Peh Sach, a speaking mouth; Shoshana, meaning lilies, is Esther (according to the Zohar, and they have equivalent numerical values); “Dripping with myrrh” refers to Mordechai, who is [hinted at in the translation of the verse (Exodus 30:23) Mor Dror, from the language of freedom, like the freedom of Pesach. Therefore, the letters of Purim are hinted at in [the issues of] Pesach, in the verse (Exodus 23:15), “Seven days shall you eat matzah, as I have commanded, in its time in the month of Aviv, in which you left Egypt, and you shall not encounter Me empty-handed.” The initial letters [of the last five words] spell Purim. For Purim is on the way to Pesach, so that they could be careful with regards to chametz. [Here Rabbi Nachman stopped in the middle of the issue, and did not reveal more.]

For in the beginning, all the beginnings began at Pesach, and therefore the mitzvot are all in memory of the exodus from Egypt. But now… [And he didn’t finish.]

אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. ובתחילה הוא בחינת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפֻּר (אֶסְתֵּר ט וְעַיֵּן בְּכַוָּנוֹת הָאַרִיזַ”ל בְּסוֹד הִפִּיל פּוּר וּבְסוֹד פָּרָה אַדֻמָּה), וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה פָּרָ”ה כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּך וְדֶרֶך לְפֶסַח.

וזהו בחינת (שִׁיר הַשִּׁירִים ה) “שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נטְפוֹת מוֹר עבֵר”. שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת הפֶּסַח – פֶּה סָח (כַּמּוּבָא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל) [שׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר] נטְפוֹת מוֹר עבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי – מָר דְּרוֹר (חֻלִּין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שְׁמוֹת כ”ג): “שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִך לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם” מִמִּצְרָיִם וְלא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶך לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ. [וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלא גִּלָּה יוֹתֵר]

כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. ועכשו… [וְלא סִיֵּם]

Rav Menahem Froman, Hasidim Tsohakim MiZeh, pp. 33-34

Rebbe Nahman often stops in the middle of a topic. However, in one place, he actually stops right in the middle of a sentence. “For in the beginning, all the beginnings began at Pesach, and therefore the mitzvot are all in memory of the exodus from Egypt. But now” (Lekutei Moharan II:74). His intent was that, in classical Judaism, all of the commandments memorialize the exodus from Egypt, but now we have reached a new era, an era of laughter and freedom (ḥofesh). Until now, all the commandments were very serious. Pesaḥ is about pathos. The Torah has lots of pathos, its very serious. Now, we have a new era, a new Torah, the Torah of the land of Israel, the Torah of the Messiah. All the commandments memorialize the laughter of Purim, not the pathos of Pesaḥ.

To be or not to be is a serious, weighty question. However, Shakespeare wrote in the very same play that the whole world is a stage, that everything is a game. Do you hear me asking the most important question there is in life, whether or not to live? This question is just a joke, it’s a game… it’s just a game…

There is something that takes priority over the question of whether or not to live. It even takes priority over saving a life, which is so important that it overrides Shabbat. What is this thing that takes priority over saving a life? Being before God. Before God. Being before God in this world and the world to come, being before God and knowing that everything we have done in our lives is a joke. Life, death, it’s all a joke before God.

(see parallel passage in #82, p. 74)

יש כמה מקומות שר׳ נחמן הפסיק משהו באמצע. אבל במקום אחד הוא הפסיק ממש באמצע המשפט: ״כי בתחלה הלך כל ההתחלות מפסח, ועל כך כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשו” (לקוטי מוהר”ן תנינא ע”ד). הכוונה כאן היא שביהדות הקלאסית כל המצוות הן זכר ליציאת מצרים, ועכשיו הגיע עידן חדש – עידן הצחוק והחופש. עד עכשיו כל המצוות היו עניין רציני. פסח זה פאתוס. התורה היא פאתטית, מלאת רצינות. ועכשיו יש לנו עידן חדש, תורה חדשה, תורת ארץ ישראל, תורתו של משיח. כל המצוות הן זכר לצחוק של פורים ולא לפאתוס של פסח.

להיות או לא להיות זו שאלה רצינית וכבדת משקל, אך באותו מחזה שייקספיר כותב גם שכל העולם במה, הכול משחק. אתם שומעים אותי אומר שהשאלה הכי חשובה בחיים היא לחיות או לא לחיות? כל השאלה הזאת היא צחוק, היא משחק… היא משחק…

יש דבר שהוא מעל השאלה אם לחיות או לא לחיות, ואפילו מעל פיקוח נפש שדוחה שבת. מהו הדבר שמעל פיקוח נפש? לפני ה׳, לפני ה׳, להיות לפני ה׳ בעולם הזה ובעולם הבא, להיות לפני ה׳ ולדעת שכל מה שעשינו עד עכשיו זה צחוק. בחיים, במוות, זה צחוק לפני ה׳.

Rav Shagar, Zeman Shel Herut, p, 68

To understand this piece from Rebbe Naḥman, we have to distinguish between ḥofesh and ḥerut. Rebbe Naḥman teaches us that ḥofesh is an introductory step which creates the ḥerut of Pesaḥ, “Mor Dror, from the language of freedom (ḥerut), like the freedom (ḥerut) of Pesach.” Purim and Pesaḥ parallel ḥofesh and ḥerut. Purim, when we celebrate the lottery (pur) and man’s anarchic freedom (ḥofesh), is when we freely choose the freedom (ḥerut) of Pesaḥ, of personal essence and identity. This is an experience of Jewishness as a self-enclosed world, which finds its justification in itself. It is the experience of divine chosenness. For Rav Kook, the anarchic, “Purim-style” freedom (hofesh) lets us elevate our nature, our Pesach-style freedom (ḥerut). Rebbe Nahman here says otherwise. He says that anarchic freedom (ḥofesh) enables us to create ḥerut-freedom. We can create our very nature! This path of creation does not depend on the facts; it creates them. Freedom, as Sartre understood it, therefore exists even within holiness.

We are therefore faced with two paths. There is the path of “be who you are,” but there is also a more radical path: The ability to create your freedom (ḥerut), your “I.” Perhaps this was Rebbe Naḥman meant by the cryptic line that appears at the end of the teaching: “For in the beginning, all the beginnings began at Pesach, and therefore the mitsvot are all in memory of the exodus from Egypt. But now…” Today, all the beginnings start from Purim.

ראשית, יש להבדיל בין החירות והחופש. ר׳ נחמן מלמדנו כי החופש הוא ההקדמה, כינון החירות של פסח ״מר דרור לשון חרות בחינת חרות של פסח״. פורים ופסח מקבילים כאן לחופש ולחירות. פורים, שהוא חג הפור והחופש האנרכי שבידי האדם, הוא הבחירה החופשית בחירות הפסח של העצמיות והזהות. זהו בעצם ציר של הקיום הישראלי כמעגל עולם, שמוצא את טעמו בעצמו – ה״אתה בחרתנו״. אצל הראי”ה ראינו כי החופש האנרכי, ה״פורימי״, מאפשר לרומם את החירות של הטבע, חירות הפסח: אך מדבריו של ר’ נחמן עולה גם כי החופש האנרכי הנו היכולת לכונן את החירות – ניתן לכונן את הטבע עצמו! זהו מסלול של יצירה שאיננה נשענת על העובדות, אלא מכוננת אותן. בכך מופנם אל תוך הקדושה גם החופש הסארטרי.

אם כן, ישנה הדרך של ׳להיות מה שאתה׳; וישנה דרך רדיקלית יותר: היכולת ליצור מחדש את החירות שלך, את ה״אני״ שלך. ואולי זו כוונתו של ר’ נחמן במשפט הסתום המופיע בסוף תורה זו: ״כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשיו…״. היום ההתחלות הן מפורים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s